פסק-דין בתיק ס"ע 3247-01-10

פתח דבר

1.               התובע עבד בנתבעת מיום 2.6.65 ועד פרישתו לגמלאות. לתפקידו האחרון בנתבעת, מנהל מחלקת בתי מלאכה מרכזיים (להלן, כנהוג בנתבעת - מנהל בימ"ל), מונה ביום 1.7.05. לטענת התובע, בתפקידו האחרון היה על הנתבעת להעניק לו דרגת "בכיר ג'" (להלן גם - בכיר), אשר נושא עימו הטבות כספיות משמעותיות. התביעה דנן הינה להטבות השכר הנילוות לדרגת "בכיר ג'" מהלך תקופת עבודתו של התובע מיום 1.7.05 ועד פרישתו ביום 31.7.09 וכן לפיצוי בגין הפגיעה הנובעת מכך בפנסיה המשתלמת לו .

2.               התובע מעגן תביעתו בשתי עילות - נוהג והבטחה. לטענתו קיים נוהג בנתבעת ולפיו כל עובד המשובץ לתפקיד מנהל בימ"ל מדורג בדירוג בכיר ובנוסף, ניתנה לו הבטחה מפורשת ממי שהיה מנהל האגף הממונה עליו, מר צבי מנור, לדרגת בכיר, אך צבי מנור פרש מתפקידו מבלי לקיים את ההבטחה ואף מחליפו בתפקיד לא קיימה.

3.               התובע העיד בפנינו וזימן לעדות מטעמו את מר משה לרון, עובד בכיר בנתבעת לשעבר, אשר עבד עם התובע עובר לתפקידו הנדון בהליך זה (להלן - לרון) וכן את מר צבי מנור, אשר היה כאמור מנהל האגף הממונה עליו בתפקידו הנדון ומי שהבטיח לו לכאורה דירוג בכיר (להלן - מנור). מטעם הנתבעת העיד מר דובי כהן, מנהל האגף שהחליף את מנור בתפקידו והחל משנת 2007 היה לפיכך מנהלו הישיר של התובע, עד לפרישתו של האחרון (להלן - כהן).

דיון והכרעה

4.               נקדים ונציין, כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, עיינו בראיות שהוצגו בפנינו ובטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את תביעתו ולכן יש לדחותה. להלן נפרט טעמינו.

טענת התובע לקיומו של נוהג

5.               בכתב התביעה טען התובע כי הנוהג בנתבעת הינו לתת למנהל בימ"ל דרגת "בכיר ג'" והפנה למכתב היועצת המשפטית של הנתבעת, עליו נעמוד להלן. בתצהירו חזר התובע על אותם דברים, מבלי שהוסיף בו כל מידע ביחס לנוהג. למרות שהתובע לא טען זאת במפורש, בטענתו לנוהג הוא מכוון לכך שמנהל בימ"ל זכאי לקבל דרגת בכיר ג', ללא כל תנאי.

6.               לטענת הנתבעת, אין כל נוהג המחייב אותה להעניק דרגת בכיר למנהל בימ"ל. הנתבעת טענה כי מחלקת בימ"ל אינה מוגדרת כמחלקה בכירה במסגרת המבנה הארגוני של הנתבעת ולכן גם למנהל המחלקה לא צמודה דרגת בכיר. יחד עם זאת, ניתן להעניק דרגת בכיר למנהל מחלקת בימ"ל, אך זאת בהתאם לשיקול דעת הממונים עליו והחל משנת 2003 - על פי נוהל מפורט (ככל הנראה בלתי כתוב - להלן) בעניין, המחייב תהליך מובנה של קבלת אישור לדרגת בכיר לסוג זה של תפקידים, עד לאישור מנכ"ל.

7.               כבר נאמר, כי בחברה ציבורית כדוגמת הנתבעת, ראוי היה שהתביעה תציג מסכת עובדתית רחבה יותר, בניסיון לבסס טענה לנוהג. הסתמכות על התנהגות החברה בשני מקרים בודדים, ביחס לאותו תפקיד, בהפרש של כמעט עשור בין מקרה למשנהו, לא יכולה כשלעצמה לבסס נוהג. מעבר לכך, הראיות שהוצגו בפנינו הוכיחו כי ההיפך הוא הנכון.

8.               בתצהירו של לרון, מטעם התובע, אמנם נטען שכל מי שמילא את תפקיד מנהל בימ"ל הוגדר כבכיר "הואיל והוא ממונה על מנהלי המחלקות בבימ"ל מרכזיים" ( ת/1), אלא שבחקירתו הנגדית התבררו דבריו בדרך אחרת: מעדותו בפנינו עלה כי דבריו משקפים את עמדתו הניהולית ולאו דווקא כלל מחייב בנתבעת. לשיטתו, בחלוף שנה ממינוי לתפקיד כגון דא, על המערכת להחליט אם העובד מתאים לתפקיד אם לאו. ככל שהינו מתאים יש להעניק לו דרגת בכיר וככל שלאו - יש להעבירו מתפקידו. אלא שגם שיטתו זו של לרון, אינה כה שיטתית, כפי שניסה לצייר בפנינו, שכן הסתבר שכאשר הוא זה שהיה בתפקיד הממונה על מנהל בימ"ל, חלפו שנתיים עד שמנהל בימ"ל שהיה כפוף לו קיבל את דרגת הבכיר (עמ' 8, ש' 23 ואילך). מכל מקום מעדותו עלה באורח חד משמעי, כי דרגת הבכיר מעולם לא היתה צמודה ללא תנאי לתפקיד מנהל מחלקת בימ"ל (ראה גם עמ' 8, ש' 15-22).

יתרה מכך, באשר למקרה בו הוא עצמו אישר בעבר למנהל בימ"ל את דרגת הבכיר העיד כך: " ...לא נתתי לו מיד את הגדרת הבכיר כי זה נושא שלא מוגדר בנוהל. אני הייתי אז סמנכ"ל והייתי צריך לקבל לפני האישור את אישור מנהל האגף..." (עמ' 8, ש' 29). מעדותו למדנו אפוא בבירור, שהגדרת הבכיר לתפקיד מנהל בימ"ל כפופה לאישור ממונה ואינה צמודה לתפקיד.

9.               נוכח האמור, כל שהוכח בפנינו בסוגיה זו הוא, שתפקיד מנהל בימ"ל הינו תפקיד המאפשר להעניק לממלא אותו דרגת בכיר, אך אין מדובר בדרגה הצמודה לתפקיד, כי אם בדרגה שניתן להעניקה לעובד, בכפוף להמלצת כל הדרגים הממונים, עד לאישור מנכ"ל (ראה גם בעדויות התביעה, עמ' 8, ש' 14). העובדה, שאין חולק עליה, ששני עובדים שקדמו לתובע בתפקיד הנדון הומלצו לדרגת בכיר וקיבלו אותה בפועל, אינה הופכת הדבר לנוהג המחייב את הנתבעת להעניק התפקיד לכל מי שמונה לו, ולכל היותר ניתן לדון בזכותו של עובד בתפקיד הנדון שהממונה עליו יפעיל שיקול דעת סביר בשאלה אם הוא ראוי להמלצתו לדרגת בכיר. בהמשך דברינו נעמוד על סוגיה זו.

10.          ביחס להסתמכות התובע על מכתבה של היועצת המשפטית של הנתבעת, מיום 3.8.09 ( ת/ 2, נספח א'), כמבסס קיומו של נוהג, הרי שיש להפנות לדברים שנאמרו שם במלואם, כך: " נכון הוא כי שני מנהלי המחלקות הקודמים, כמו גם מנהלי מחלקות מסוימים אחרים בחברה, קיבלו במהלך תפקידם (ולא עם כניסתם לתפקיד) דרגת בכיר, אולם הענקת הדרגה היתה על רקע תפקוד אישי ולא כתקן מתחייב מהגדרת התפקיד". אין למצוא בדברים אלו ביסוס לנוהג שהתובע טוען לו, שכן מובהר במכתב במפורש שאין מדובר בדרגה הצמודה לתפקיד.

11.          משכך, הרינו לדחות את טענת התובע לקיומו של נוהג המזכה, ללא תנאי, בדרגת בכיר לתפקיד מנהל בימ"ל.

טענת התובע להבטחה מחייבת

12.          בנוסף לעיגון זכותו בטענת הנוהג, אותה דחינו לעיל, טען התובע כי הוא זכאי לדרגת בכיר מכוח הבטחה מפורשת שקיבל מהממונה עליו. צבי מנור היה הממונה על התובע בעת מינויו לתפקיד והוא זה שהבטיח לתובע, לטענתו, את דרגת הבכיר. מנור פרש מתפקידו בטרם קיים הבטחתו ומחליפו בתפקיד, כהן, מיאן לקיימה.

13.          ההבטחה הנטענת לא עוגנה בכתובים ואילו מנור, אשר זומן לעדות מטעם התובע, הכחיש שהבטיח לתובע את דרגת הבכיר בצמוד לתפקיד. מנור העיד שלשיטתו, כעקרון, מנהל בימ"ל אינו תפקיד המצדיק הגדרת בכיר. יחד עם זאת, קודמו של התובע, דלאל, קיבל בעבר את המלצתו של מנור להגדרת בכיר, מאחר והיה מנהל יוצא דופן וכדבריו: " דלאל עשה מהפכה בבתי המלאכה, הביא את החברה במרכזי הרווח של החברה להישגים גדולים מאוד. היו לו יחסי אנוש מצויינים, העובדים מאוד אהבו אותו, מאוד סמכתי עליו כמנהל. לתובע היו דברים, אבל ברמת ניקוד פחותה יותר" (עמ' 13, ש' 15).

14.          מנור הוסיף ואישר שהסכים להעניק לתובע את דרגת הבכיר לצורך פרישה. לדבריו, הוא הבטיח לתובע שיקבל את דרגת הבכיר, ככל שיסכים להקדים פרישתו לגמלאות, שכן מנור רצה לקדם עובדת אחרת לתפקיד מנהלת בימ"ל. דרגת הבכיר הוצעה אפוא לתובע, לשיטת מנור, במסגרת ניסיון לתמרץ אותו לפרוש ולאו דווקא מתוך הערכה לפועלו. משלא הקדים התובע פרישתו, לא ניתנה לו דרגת הבכיר.